עלי ואח' נ' רפואה - שווק תוצרת חקלאית בע"מ ואח'

החלטה

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.המבקשים הינם בעלי עסק לחקלאות בתחום הפירות וסיפקו בשנת 2005 סחורה למשיבה 1, חברה משפחתית בירושלים (להלן – החברה), שהמשיבים 2 עד 4 הינם דירקטורים ובעלי מניות בה, כאשר הדומיננטי מביניהם הוא המשיב 2 (להלן – משה רפואה).

הואיל והחברה נותרה חייבת למבקשים סכום של כ – 844,000 ₪ , פתחו המבקשים תיקי הוצאה לפועל נגד החברה בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה, והחברה הגישה התנגדויות לביצוע שטר בטענה כי הסחורה שסופקה לה על ידי המבקשים הינה פגומה, ולכן אין עליה לשלם עבורה (להלן – ההתנגדויות).

2.הואיל ולטענת המבקשים הגשת ההתנגדויות נועדה להרוויח זמן, למטרת הברחה של כספי פיצויים המגיעים לחברה ולמשה רפואה מאת המשיבה הפורמאלית, ק.נ.ט. קרן לפיצויים נזקי טבע (להלן – הקרן לפיצויים) – הגישו המבקשים באוגוסט 2011, לבית משפט השלום בתל אביב, בקשה לצו מניעה זמני האוסר על הקרן לפיצויים להעביר כספים המגיעים או שיגיעו מהקרן למשיבים 1 עד 5 ו/או לידי צד שלישי כלשהו.

בבקשתם טענו המבקשים, כי צו המניעה הזמני הכרחי על מנת למנוע מלרוקן את נכסי החברה, פעולות שיהיה בהן כדי למנוע מהמבקשים לגבות את כספם.

כמו כן ביקשו המבקשים, במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני, הטלת עיקול על זכויות, קרנות, פיצויים ו/או כספים הנמצאים אצל המשיב מס' 5 (להלן – מג'ד) ו/או רשומים ו/או שהועברו על שמו, ואשר מקורם בקרן לפיצויים.

לטענת המבקשים, מג'ד הינו איש – קש המשתף פעולה עם משה רפואה ועם החברה לצורך הברחת הכספים.

לטענתם, מג'ד קיבל על שמו מאת הקרן לפיצויים סכום של כ – 900,000 ₪, על אף שאינו חקלאי, ומדובר למעשה בפיצוי עבור ביטוח חקלאי למשה רפואה, אשר הועבר על ידו למג'ד במסגרת "תרגיל עוקץ" שבוצע כלפי המבקשים במרמה, על מנת להבריח כספים ולמנוע מהם לגבות את כספם.

3.יצוין, כי עוד לפני הגשת הבקשה לסעד הזמני בבית משפט השלום בתל –אביב הוטל, לבקשת המבקשים, עיקול ברישום בחודש יולי 2011 על הקרן לפיצויים על ידי לשכת ההוצאה לפועל בנתניה.

4.במקביל לבקשה לסעד הזמני בבית משפט השלום בתל – אביב , הוגשה על ידי המבקשים התביעה העיקרית, בדרך של המרצת פתיחה, לסעדים ההצהרתיים הבאים:

(א)צו המורה על הרמת מסך ההתאגדות של החברה וחיובם של משה רפואה והמשיבים 3 -4 באופן אישי בשל חובות החברה, ולחלופין – צו חלקי, המורה על הרמת המסך שבין החברה לבין משה רפואה כך שכל הזכויות מאת הקרן לפיצויים ייראו ככספים של החברה;

(ב)צו עיקול על זכויות וכספים שבידי המשיבים, לרבות מג'ד, ו/או הרשומים על שמם והמגיעים ו/או העלולים להגיע מאת הקרן לפיצויים.

5.הבקשה לעיקול זמני נדחתה ביום 23.8.11 על ידי כב' הרשם יוחנן גבאי בטענה שמדובר בתביעה לפסק דין הצהרתי ולא בתביעה כספית ובנסיבות אלה לא ניתן להטיל עיקול.

מאידך ניתן ביום 23.8.11 צו מניעה זמני כמבוקש על ידי כב' השופטת יעל אחימן (להלן – צו המניעה).

כב' השופטת אחימן קבעה כי צו המניעה ניתן ביחס לחברה ללא תנאים, ואילו ביחס ליתר המשיבים – בכפוף להפקדה כספית במזומן או ערבות בנקאית אוטונומית על סך 60,000 ₪ (להלן – העירבון).

6.ביום 31.8.11 התקיים דיון במעמד הצדדים בפני כב' השופט דן מור.

בהחלטתו קבע כב' השופט מור, כי הסמכות המקומית אינה נתונה לבית משפט השלום בתל – אביב, ולבקשת המבקשים – הורה להעביר את התיק לבית משפט השלום בירושלים.

כב' השופט מור קבע בהחלטתו, בין היתר (פרוטוקול עמ' 4 שורות 6 – 19):

"זו המכונה בכתבי הטענות "המשיבה הפורמאלית" איננה נתבעת אלא, אולי, המחזיקה כאמור בתקנה 360 לתקנות הנ"ל, בעניין הסעד הזמני המבוקש. בית המשפט בוחן את שאלת הסמכות בהתאם לסעדים המבוקשים. אין בפני, הן בכתב התביעה והן בבקשה לסעד זמני כל סעד המתבקש כנגד המשיבה הפורמאלית אשר היא זו שלטענת המבקשים מחזיקה בכספים שהמבקשים עותרים כי לא יועברו לידי מי מהמשיבים.